תקציר:

חֻפְשַׁת הַסְּקִי הֵחֵלָּה, וְדוּנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ שֶׁעָבְרָה לָגוּר בְּנוֹרְשֶפִּינְג. הִיא גּוֹלֶשֶׁת לְבַדָּהּ, קוֹפֶצֶת מִתְּלוּלִית, נוֹחֶתֶת עַל הָרֹאשׁ בַּשֶּׁלֶג הָרַךְ, וְשׁוֹקַעַת בְּמַחְשָׁבוֹת. אֵלָה-פְרִידָה חוֹגֶגֶת יוֹם הֻלֶּדֶת בִּזְּמַן חֻפְשַׁת הַסְּקִי, אִם כָּךְ הִיא מֻכְרָחָה לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ וְלָתֵת לָהּ אֶת הַמַּתָּנָה הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם! אֶלָּא שֶׁלְּאַף אֶחָד אֵין זְמַן לִנְסֹעַ אַתָּה. כְּשֶׁסָּבְתָא רוֹאָה כַּמָּה דּוּנִי מְאֻכְזֶבֶת הִיא שׁוֹאֶלֶת: "אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לָךְ אֹמֶץ לִנְסֹעַ לְבַד?" דּוּנִי בּוֹלַעַת אֶת רֻקָּהּ. "בָּרוּר," הִיא אוֹמֶרֶת. זוֹ הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל דּוּנִי לְבַדָּהּ. וְאִישׁ אֵינוֹ מְתָאֵר לְעַצְמוֹ אֵיךְ הִיא תִּסְתַּיֵּם. סִפּוּר עַל גַּעְגּוּעִים, אַהֲבָה וְאֹמֶץ, וְעַל הַפְתָּעוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֶעָתִיד טוֹמֵן בְּחֻבּוֹ גַּם כַּאֲשֶׁר דְּבָרִים לֹא מִסְתַּדְּרִים. מֻתְאָם בִּמְיֻחָד לְקוֹרְאִים מַתְחִילִים וּלְקוֹרְאוֹת מַתְחִילוֹת.