עותקים:

תקציר:

שנת 2066. אחרי שורה של אסונות אקולוגיים מצד אחד, והאצה טכנולוגית המייתרת חלק ניכר מהעבודה האנושית ומבשרת עידן של שפע חומרי מצד שני, מתארגן המזרח התיכון מחדש מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, כמו שקורה באזורים אחרים בעולם. גדות הירדן, השטח הכולל את מדינת ישראל, פלסטין, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה, הוא מחוז בעל ממשל אוטונומי, הכפוף למועצת האיחוד המזרח -תיכוני. כל חברה וחבר בו זכאים לשכר אוניברסלי ולדיור ציבורי, בתמורה לשעות המוקדשות לתועלת הציבור. קרן האלוני מתכננת לכתוב נובלה העוסקת במהפכה הפוסטקפיטליסטית, והיא מבקשת את עזרת המשתמשות והמשתמשים ברשת החברתית חברותא בתחקיר שהיא עורכת בעניינה. התגובות והתשובות על בקשת העזרה שלה נרחבות ממה ששיערה: קולות מגוונים של אנרכיסטים, אמניות, אוצרות, פעילי סביבה וטרולים להנאה ולהכעיס – לצד חוטי סיפור על שיברון לב, על מתקני עולם, ועל פנתרה שחורה אחת, מיתולוגית, יהודית ק׳, שאחת הדמויות בסיפוריה חזתה את המהפכה המתרגשת – מצטרפים לשיחה רבת-אנפין, הממחישה את השינוי האזרחי, התרבותי והמנטלי של גדות הירדן, את מקורותיו ואת האתגרים שעוד עומדים בפני החברה המתגבשת בו. הנובלה מאבק מתמשך היא יצירה חדשנית ומעוררת מחשבה, החוקרת לעומקה את סוגיית הצורה הספרותית. מה הקשר בין שיטה כלכלית ותפיסת עולם מסוג מסוים לבין הסוגות הספרותיות שצומחות בהן, או מטופחות על ידן? ולהפך, האם הצורה הספרותית היא מבנה תודעה היכול לשמש נשא נוח יותר לאורח חיים מועדף? מהכריכה האחורית